סייקשאל - 4 ימים במקום הקסום באי מדיירה, עם החול שחור, ג'וני ונטליה

הדרך לסייקשאל (Seixal) מפונשל הייתה אמורה להיארך בערך שלוש שעות. הנוף היה וואו, האוטובוס נסע בין מלא טבע שעשה לי מדהים בכל הגוף, והכל היה נראה מאוד מבטיח ושליו. הייתה החלפה של שלושה אוטובוסים ודילגתי לי ביניהם בכיף של הרפתקה.

את הנהג האחרון עדכנתי שאני צריכה לרדת בתחנה בסקשיאל. הוא הנהן ואני התמקמתי במושב, צמודה בהגזמה לחלון כדי לא לפספס אף יופי בדרך. מקרה שהיה כך היה והאוטובוס המשיך לנסוע בתחנה שציפתה לי, הנהג רצה שארד באמצע מנהרת כביש סואנת וחשוכה ורחוקה (איש חביב סך הכל). המשכתי איתו לעיירה אחרת, מוניות או אוטובוסים לא היו, מקומית מדהימה הציעה לי טרמפ בסיום המשמרת שלה באחת המסעדות, העברתי כמה שעות בעיירה שרציתי לראות בכל מקרה, והנה ברוך השם אחרי כמה מאות שנים הגעתי ליעד. סייקשאל! הו הו, איזה יעד.

הרים עצומים עם ירוקים מכל הגוונים, פרחים צבעוניים, אוקיינוס מדהים, חוף עם חול שחור ובקיצור - תמונות להמחשה לאורך הטקסט.

תמונה להמחשה לאורך הטקסט

הגעתי למלון/בית-הארחה החמוד, והבערך יחיד בעיירה המושלמת, שכלל בתוכו: חדרון תפילה נוצרי קטן בכניסה, פסלים הזויים וחומים של דברים הזויים וחומים, שנדלירים, בובות, חתול שחור, וכל מה שצריך לסרט אימה טוב ומחריד פלצות. כמובן שידעתי את הכל מראש - ראיתי תמונות של המקום לפני שסגרתי, קראתי ביקורות מעולות, ידעתי שזה "מלון" מטופח ונקי, והייתי מוכנה פשוט להיכנס לעולם אחר וקצת הזוי לארבעת הימים האלה עד שאחזור לדירה בפונשל.

(תמונות מבחוץ ומבפנים של בית ההארחה. איך אומרים? שמים וארץ / שמן ומים / ים יבשה / גלידה וצ'ולנט / קרם שיזוף ואלפקה. הגיוני סך הכל).

את הבעלים של המקום, ג'וני, לא פגשתי אלא רק שמעתי דרך הטלפון. איש אנגלי שלא חי במדיירה, אבל מככב בתמונת סטילס קטנה וממוסגרת במלון - שככל הנראה מנכיחה את קיומו של מי שחש עצמו עריץ. ג'וני מפעיל מרחוק את ההיי-לייט של ה"אחוזה", השליטה האמיתית והצנועה שעושה הכל הכל הכל במקום הזה: ניקיונות, ארוחת בוקר, טיפול באורחים, הכל - נטליה. אישה מופלאה, שעובדת אצל ג'וני 30 שנה, ולא לקחה אף לא יום חופש אחד (אני עדיין לא בטוחה שהלסת שלי חזרה למקום שלה מאז הידיעה הזאת).

למרות שנטליה לא מדברת אנגלית, ואני לא מדברת פורטוגזית, הצלחנו איכשהו לדסקס שיחות חולין בשפת הסימנים + מילים ששתינו יודעות משתי השפות ברמה הבסיסית. אז אני יודעת שהיא עובדת כבר 30 שנה בלי יום חופש אחד, ושפעם היא סחבה 40 קילו תפוחי אדמה מהמלון לבית שלה. בתכל'ס כל מה שצריך לדעת על בנאדם.

נטליה כאילו יצאה מסרט ישן ושובה לב. היא לבשה סינר לבן מעל בגדי תכלת, היה לה שיער דק ולבן וקצת פרוע, מבנה גוף גדול, מצח עבה, עצמות לחיים גבוהות, אף רחב, עיניים טובות, תנועות איטיות, ואוח כמה שהצטערתי שלא צילמתי אותה. והצחוק שלה, עדין ושמח וקטן.

לנטליה יש BFF בת 80 פלוס, שבאה לבקר אותה כל יום. הן מפטפטות להן בזמן שהקשישה יושבת על כיסא בשביל הכניסה, ונטליה מצידה מגהצת ומתאמצת במחסן הצמוד. אהבתי את שתיהן מאוד.

את ארבעת הימים שלי בסייקשאל ביליתי בסיבובים ובעצירות-בהייה ושוב בסיבובים ובעצירות-בהייה מול הטבע המדהים מכל זווית ופינה שמקשט את שני החלקים של העיירה. בקצה חלק אחד מגלים תצפית עוצרת נשימה, ובקצה של החלק השני חוף שחור לצלע הר ירוק, ואוקיינוס גועש. וגם בין לבין מלא מלא יפה יפה. אכלתי המוני גלידות מהקיוסק, שתיתי הרבה תה בבית קפה מול הנוף, וישבתי שעות על החול השחור בין ההר לגלים. באמת שזה אחד מהמקומות היפים, השלווים והקסומים שהייתי בהם, ומקווה שאהיה שוב. ושגם נטליה תהיה שם. בינתיים אם אתם.ן קופצים.ות לביקור תמסרו לה ד"ש ואהבה (בחיים היא לא תזכור אותי).

כדי לקפוץ חזרה לאתר נוודושקה בעולם לחצו וקפצו פה: פה